למה אנחנו מיישמים על החיממים שלנו את הסטנדרט IP65?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מוצרים אלקטרוניים. יש שם חיממים בעלי עוצמת חימום גבוהה, ובמרחק של כמה סנטימטרים בלבד יש אדים רבים וטיפות מים שנופלות מהמקלחת. זו סיבה מצוינת לכישלון של המוצר. חברות רבות פשוט מציינות את הסטנדרט IP65 על עמוד המפרטים שלהן, וזהו. אבל אנחנו לא עושים זאת. אנחנו מבצעים בכל סדרה טסטים של חשיפה לחום וללחות, כי הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שהחיממים יפסיקו לעבוד שלושה חודשים לאחר שהורכבו על התקרה.
הבעיה עם האדים
הבעיה עם הסטנדרט IP65 היא שהוא מסייע במניעת חדירת אבק ומים, אך “עמידות למים” אינה שווה ל“עמידות לאדים”. אדים יכולים לחדור דרך אטמים שמים נוזליים לא יכולים לחדור דרכם. כשהלחות חודרת לתוך המוצר ופוגעת במעגלים החשמליים או בחיבורי הטונגסטן, נוצרת בעיה. נוצרת חמצון, ומתחילות להיות זרימות חשמליות לא רצויות. כדי למנוע זאת, אנחנו מחשיפים את החיממים לשינויים קיצוניים בטמפרטורה ובלחות. בעצם, אנחנו גורמים לחומרים להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. אנחנו מחפשים סימני עייפות של האטמים. אם האטם נקטן או נוצרת סדק קטן בחומר שמאטם את החומרים, המוצר כשל. זה פשוט.
מה אנחנו בעצם מחפשים
אנחנו עוקבים בקפידה אחר שלושה גורמי בעיה עיקריים:
ראשית, יש את חמצון החיבורים. אם הלחות פוגעת בחיבור בין הנורה לבין השקע, נוצרים קשרים חשמליים לא רצויים. זה עלול לגרום לכישלון מהיר של החיממים.
שנית, יש את כשל הבידוד. אנחנו עוקבים כל הזמן אחר זרימות החשמל. אם הבידוד נהרס תחת לחץ החום והלחות, זה לא רק מוצר כשל – זו גם סכנה לבטיחות.
ולא נשכח את המעטפת של המוצר. חדרי האמבטיה מלאים בחומרי ניקוי חומציים ואדים רבים. אנחנו מוודאים שהמעטפת של המוצר יכולה לעמוד בתנאים האלו בלי להינזק.
האיזון הקשה
זה נשמע פשוט – פשוט לאטם את המוצר טוב יותר, נכון?
לא בדיוק. אם נאטם את המוצר יותר מדי, החום לא יוכל לצאת החוצה. כך עלולים החומרים האלקטרוניים בתוך המוצר להישרף. זו מערכה תמידית בין שמירה על אטימות טובה של המוצר לבין אפשרות לאוורור מספיק כדי שהמוצר יישאר קר. אנחנו מבזבזים הרבה זמן על כיוונון האוורור והמערכות לקירור, רק כדי להשיג את האיזון הנכון. זה קצת מעצבן, אבל זו הדרך היחידה לוודא שהחיממים אכן יחזיקו מעמד.