למה מחממי האמבטיה נהרסים בסופו של דבר (ואיך אנחנו מונעים זאת)
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. ברגע אחד הטמפרטורה קרה מאוד, וברגע הבא החדר מלא באדי מים. רוב מחממי האינפרא-אדום לא נהרסים בגלל שהרכיבים שלהם “זולים”. בדרך כלל הבעיה נעוצה בחוסם שנמצא בין הזכוכית של המחמם לבין החלקים המתכתיים שלו. זו הנקודה החלשה של המחמם. ברגע שמעט לחות חודרת דרך אותו חוסם ופוגעת בחוטי הטונגסטן או בגז ההלוגן – המחמם נהרס.
ניסיון לגרום להרס מכוון
כדי למנוע זאת בבית שלכם, אנחנו מנסים קודם כל לגרום להרס של המחממים במעבדה. אנחנו משתמשים בשיטה שנקראת “הזדקנות תחת לחות גבוהה”. זה נשמע מסובך, אבל בעצם זה פשוט להכניס את המחממים לתא עם לחות גבוהה וטמפרטורות קיצוניות. כך אנחנו מחקים שנים של שימוש במחממים בתנאי אדי מים, בתוך מספר מאות שעות בלבד. המטרה פשוטה: אם יש דליפה זעירה, אנחנו רוצים שהמחמם ייהרסעכשיו, על שולחן העבודה שלנו, ולא בתקרת בית הלקוח שלכם через שישה חודשים.
המאבק נגד הלחות
מחממים אלה תלויים בוואקום או בגז הלוגן כדי לפעול. אם החוסם אינו אטום, אדי המים חודרים פנימה והורסים הכל. אנחנו משתמשים בסוגים מסוימים של זכוכית שיכולים לעמוד בשינויי הטמפרטורות הקיצוניים מבלי להישבר. אבל המאבק האמיתי נמצא בנקודות החיבור. שם בדרך כלל המחמם נהרס. על ידי יצירת לחץ על נקודות החיבור בתנאי לחות גבוהה, אנחנו יכולים לוודא שהחיבורים יחזיקו מעמד גם כשהלחות עולה ל-90%.
בדיקה מעשית
האמת היא שאף חוסם אינו יכול להחזיק לנצח. הבדיקות שלנו מסייעות לזהות את המחממים הפגומים, אך הזמן שהמחמם יחזיק מעמד תלוי מאוד במקום בו הוא מותקן. אם המחמם מותקן בחדר ללא אוורור, האדי מים יפגעו במעטפת החיצונית שלו ובקצוות החשמליים שלו. אנחנו יוצרים מחממים שיכולים לעמוד בתנאי קיצון, אך עדיין צריך אוורור טוב כדי שהאלקטרוניקה תישאר יבשה. הסביבה תמיד קובעת את הגורל.