למה אנחנו מחשיפים את הנורות שלנו לתנאי אדים קיצוניים
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים סמיכים, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ואדי מים שחודרים לכל סדק קטן. זו סביבה קיצונית מאוד. אם החוסמים של צינורות הקוורץ נפגעים או שהבידוד של החוטים אינו מושלם, הנורה לא תחזיק מעמד. היא תתקלקל או תגרום לקצר חשמלי הרבה לפני הזמן המתוכנן.
המאבק נגד הלחות
כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בשיטה שנקראת “הזדקנות בתנאי לחות וחום”. בעצם, אנחנו מחזיקים את הנורות בסביבה כזו במשך מספר שבועות, כדי לחקות שנים של שימוש בחדרי אמבטיה. אנחנו מנסים למצוא את הנקודה שבה החוסמים נפגעים או שהחיבורים החשמליים נהרסים. כשאדי מים חודרים לתוך המכשיר, הם יוצרים מסלולי הולכה חשמלית, מה שעלול לגרום לקצרים חשמליים. לכן, אנחנו מחזיקים את הנורות בחדרים עם לחות וחום גבוהים, כדי לוודא ששום דבר בתוך המכשיר לא יתחיל להתקלקל.
לוודא שהנורה אכן עמידה
נורה יכולה להיראות טוב על השולחן של העבודה. אך המבחן האמיתי הוא כיצד החומרים שמרכיבים אותה מתמודדים עם ההתרחבות וההתכווצות התמידיות כשהנורה מתחממת ומתקררת.
הדברים שאנחנו בודקים הם:
החוסמים: אנחנו וודאים שהחומרים שמשמשים כחוסמים לא יימסו או יינתקו כשהאדים פוגעים בהם.
גורם החלודה: אנחנו בודקים את החיבורים החשמליים. אם הם נוטים להתחמצן, ההתנגדות החשמלית עולה, והנורה מתחממת יותר מדי. זה לא טוב.
דליפות: אנחנו מודדים את ההתנגדות החשמלית לאחר 500 שעות של שהייה בסביבה לחה. אנחנו צריכים לוודא שהזרם נשאר במקומו הנכון.
הקושי והתמורה
הבעיה היא ששיטה כזו דורשת זריקת יותר נורות לפח, במסגרת בקרת האיכות. זה גם אומר שייקח יותר זמן עד שהמוצרים יגיעו אליכם. אבל זה עדיף מהחלופה – נורה שעמידה לחום יכולה להתקלקל ברגע אחד אם הבידוד שלה לא טוב. אנחנו מעדיפים להתמודד עם שיעור גבוה יותר של נורות פגומות במפעל שלנו, מאשר שאתם תצטרכו להתמודד עם נורה פגומה, תביעות או תהליכי החזרת מוצרים. זה דורש יותר עבודה מצדנו, אבל זה אומר שאתם יכולים פשוט להדליק את הנורה ולהיות בטוחים שהיא תעבוד.